זרמים מרכזיים בפסיכולוגיה - דינמיקה בין אסכולות במדע צעיר

הפסיכולוגיה שתפסה את מרב תאוצתה במהלך המאה העשרים, ונולדה מתוך חקר הנפש על בסיס תיעוד חוויות אינדיווידואליות, הולידה ממצחה כבאקט מיתולוגי גישות-בת רבות.

בין גישות אלו דומות ונובעות שלדית מתוך התזה הפסיכולוגית המקורית, היא הפסיכואנליזה, אך גם כאלה הנוגדות אותה או נוטלות את המושכות לכיוון אחר לגמרי, ובכך הנחילו גישות חדשות לחקר הנפש, כמו הגישה ההומניסטית או הפונקציונליסטית. בעולם הפסיכולוגיה האסכולות שואבות זו מזו אך גם לעיתים שוללות מכל זו את זה.

כך לדוגמא הגישה הביהביוריסטית יצאה כנגד הפסיכואנליזה, הגישה ההומניסטית מתנגדת לשתי האחרות ואסכולת הגשטלט או הפונקציונליזם הנוגדות שתיהן את הגישה הסטרוקטורליסטית.

האסכולות המובילות

שלוש האסכולות הדומיננטיות ביותר כיום הן הפסיכואנליזה, הביהביוריזם וההומניזם, כשהשתיים האחרות נובעות באופן טבעי מן הראשונה וכולן גם יחד מייצגות תפישות דומיננטיות שונות בחקר החוויה האנושית וחקר בריאות הנפש. 

גישה ראשונה: פסיכואנליזה - אם הפסיכולוגיה המודרנית וקורבן לטענות חריפות

הפסיכואנליזה נוסדה על ידי זיגמונד פרויד, כשמטרתו הייתה להפוך את חווית התצפית והשיחה לעצם הטיפול בקשיים ובמצוקות מודחקים. פרויד תלה את מצוקותינו בקונפליקטים ומאווים מתקופת הילדות ובאופן שבו התפתחנו מינית על רקע יחסינו עם הורינו.

ביסוד הפסיכואנליזה עומדת ההנחה כי הנפש מורכבת מכמה רבדים ולא מרובד אחד מרכזי. על פי פרויד לצד הרובד הנפשי המודע שלנו קיים רובד שאינו מודע וכן רובד העומד על סף המודעות – שלוש צורות חשיבה בסך הכל.

קיראו בהרחבה על: תחומים בפסיכולגיה

היצרים והרגשות המודחקים מוכלים בתוך הרובד שאינו מודע, כאשר חלומות, פליטות פה (שהרי אף מכונות היום "פרוידיאניות") ואסוציאציות חופשיות מסייעים בהבאת וחשיפת התכנים הכמוסים אל פני השטח.

באותו רובד לא מודע שוכן גם החלק האישיותי הנקרא "סתמי" ( המכיל דחפים מרכזיים בהתנהגותנו) ואילו ה"אני" הוא מאפיין הרובד המודע בחשיבה.

מתנגדים רבים קמו לגישה הפסיכואנליטית וטענותיהם המרכזיות סבות סביב הטענה שלא ניתן להוכיח את הגישה באופן מדעי: החוויות המדווחות הן ממהותן סובייקטיביות ולכן לא ניתן להסתמך עליהן כמהימנות בהכרח. הן יכולות להיות תוצר של השאה (סוגסטיה, ניווט ושכנוע על ידי המטפל) ושל מאווים אחרים.

הפילוסוף וחוקר המדע והחברה קרל פופר היה מהמתנגדים הנחרצים לשיטות פסיכולוגיות שנגזרו מהפסיכואנליזה ודיבר על כך בחיבורו "מדע: השערות והפרכות" בו הוא תוקף את האסכולות הפסיכולוגיות המרכזיות בתקופתו של פרויד.

הביהביוריזם - תיאוריית למידה על בסיס גירוי-תגובה

האסכולה הביהביוריסטית ניסתה למעשה להפוך את הפסיכולוגיה לקבילה מבחינה מדעית, ולכן עסקה בתצפיות מדעיות על בעלי חיים שמהן הסיקה על החוויה האנושית כי פעולות אנושיות שנראות מורכבות נובעות למעשה ממניעים מכאניסטיים של פחדים והתניות.

הביהביוריזם חוקר את ההתנהגות הגלויה ולא זו המתרחשת בנבכי מוחו של המטופל. אי אפשר על פי גישה זו להפריד בין החוויה שבהתבוננות הפנימית לבין היצרים הפיזיים. בניגוד לפרויד, רצונם של חוקרים אלה היה להפוך את החוויה האנושית לדבר מה מדיד, כמו כל מושא מדעי מודרני.

על אף שהתיאוריה צברה פופולריות עצומה באמצע המאה העשרים, ככל שהצטברו יותר הוכחות המפריכות אותה, כך קרנה ירד: התגלה כי הגנטיקה משפיעה בהרבה ביחס להתניות סביבתיות על התנהגות הפרט, וכן כי תהליכי למידה משתנים מחיה לחיה ולא ניתן להקיש מהם אובייקטיבית על תהליך הלמידה באדם ולכן על אישיותו.

פסיכולוגיה הומניסטית - האדם איננו ניתן לכימות

האסכולה ההומניסטית צמחה מתוך מחקרם של פסיכואנליטים בעיקר משנות השישים של המאה העשרים. לפי גישה זו לאדם יש יכולת בחירה חופשית, כלומר הוא איננו בהכרח מונע על ידי התניות פיזיות או קונפליקטים סמויים, והוא תר אחר משמעות וסדר בחייו, כמו גם אחר ערכים גבוהים והגשמה יצירתית.

חוקר בולט באסכולה זו היה אברהם מאסלו - שניסח את פירמידת הצרכים -  ועימו גם אריך פרום וויקטור פראנקל שייסד את הלוגותרפיה. ההומניסטים מתייחסים לאדם כיצור חופשי השואף לחופש ולהגשמה, כשהטיפול הקליני בו אמור לצאת מנקודת הנחה של חיפוש הדרכים להגשמה זו ולמימוש עצמי.

קיראו עוד על פסיכולוגים ידועים במאה העשרים.

זו אולי האסכולה שלמעשה הדומיננטית בתקופה המודרנית, הרואה באדם ישות אוטונומית השואפת ליצור את מציאותה ובעלת הכלים הפנימיים לכך שיש לעיתים להוציאם החוצה בתיווך מטפלים מוסמכים חיצוניים.

הרחיבו את ידיעותיכם! לימדו על פסיכיטאריה ועל זכויות ותמיכה!