על אף 200 שנה של נאורות ויותר מ- 3000 שנה של הפרדה מובחנת בין גוף ונפש, עדיין, קשה לנו לקבל את המושג נכות נפשית כדבר קיים, בדיוק כמו נכות גופנית. הבעיה, כך נראה, היא בנראוּת של המחלה.
הנכות ורמתה מוגדרים על ידי החברה הסובבת של הנכה. כשאנו צועדים ברחוב ורואים אדם על כסא גלגלים, אנו מסיקים מכך שהוא נכה, שאינו מסוגל לבצע פעולות יום יומיות, שקשה לו, שהוא צריך ומגיע לו עזרה – אתם צודקים בהחלט!
לעומת זאת, נכה נפשית נראה בדיוק כמוני וכמוך. הכאב אינו מבטא את עצמו בצורה גופנית. יחד עם זאת, הנכות הנפשית מגבילה בדיוק כמו הנכות הגופנית. אדם נכה נפשית אינו מסוגל לתפקד כאחד האדם, הוא זקוק וצריך לקבל עזרה.
חוסר היכולת שלנו לזהות בבירור נכות נפשית פוגעת בנכים עצמם. הם צריכים להילחם ולהוכיח באותות ומופתים שהם זקוקים לעזרה ואינם מסוגלים לעבוד ולתפקד כמ כולם.
העובדה היא כי נכים רבים מוותרים או מנסים להסתיר את מחלתם ובכך מחמירים אותה עוד יותר. הגברת המודעות והעזרה לנכים נפשית מעידה על חברה הומניסטית וחזקה.
קיראו אודות תמיכה באינטרנט.
המדינה מערימה קשיים על נכים נפשית. הנכה נדרש להוכיח את נכותו הנפשית על מנת לקבל עזרה מהמדינה.
במדינת ישראל שני מוסדות מעניקים עזרה כלכלית לנכים נפשית:
הביטוח הלאומי מופקד על נכות נפשית שנגרמה מסיבות אזרחיות: תאונות דרכים, תאונות עבודה ונפגעי רשלנות רפואית. לעומת זאת משרד הביטחון מופקד על הגדרת נכות עקב פעולות מבצעיות, פיגועים ופוסט טראומה עקב מלחמה.
קיראו בהרחבה על: טראומה בעקבות אסונות לאומיים
המסלול אותו עבור הנכה בשני המקרים הוא ארוך ומייגע. עליו להוכיח בעזרת פסיכיאטר שמקובל על בית המשפט וביטוח לאומי שאכן מדובר במחלת נפש והתפקוד אכן נפגע.
הבעיה היא שהביטוח הלאומי מתייחס אך ורק לחוסר תפקוד סוציאלי, כלומר, בעבודה או בחברה. חוסר תפקוד בתור הורה או בן זוג זוכים להתעלמות מוחלטת.
המבקש עזרה מהמדינה עקב נכות נפשית עובר כמה ועדות המחליטות: א' אם אכן מדוב בנכות ו – ב' מה רמת הנכות. לפי פרמטרים אלה נקבעת גובה הקיצבה. מומלץ לעותר להצטייד בעורך דין מומחה כי אחרת, הביטוח הלאומי ישלול את הבקשה מכל וכל.
נושא כאוב במיוחד בעולם בריאות הנפש הוא הנכות הנפשית של הלומי הקרב. חשוב להבין כי הלומי קרב לא זכו לטיפול ולהכרה כלל וכלל עד לפני כמה שנים.
לקריאה נוספת: תרופות נגד חרדה
בעוד הנכים גופנית זכו לכל ההטבות להם הם ראויים, הלומי הקרב נזנחו לחלוטין. מדובר באנשים שאינם מסוגלים להשתלב בחברה ושתמונות המלחמה והטראומה עדיין בוערות בהם, גם עשרות שנים אחרי.
רק בשנים האחרונות עקב לחץ אזרחי ותקשורתי, זוכים הלומי הקרב והפוסט טראומתיים להתייחסות וטיפול. הדרך עוד ארוכה להכרה מלאה ולעזרה ממשית אך הכיוון הוא בהחלט נכון. כך ראוי וכך יהיה.
למידע נוסף: זכויות ותמיכה