הפרעת פיצול אישיות, הידועה גם בשם "אישיות מרובת פנים" או "הפרעת זהות דיסוציאטיבית" (Dissociative identity disorder), היא מצב בו לאדם ישנן כמה זהויות.
במרבית המקרים, ישנה אישיות פסיבית, שהיא גם אישיותם האמיתית של הסובלים מההפרעה, ולצידה אישיות נוספת, הקרויה בהגה המקצועית "אלטר אגו", או מספר אישיויות נוספות, העשויות להיות שונות זו מזו בצורה קיצונית.
הזהויות המקבילות הן לרוב בגילאים שונים, בעלות תכונות אופי שונות, זיכרונותיהן נבדלים זה מזה ולעיתים הן שונות גם במינן. נהוג לייחס את התפתחות פיצול האישיות לאירועים טראומטיים שהתרחשו בעבר וגרמו לתהליך הדחקה שבסופו נוצרה זהות חדשה או זהויות חדשות לצד הזהות האמיתית. הטיפול בהפרעת פיצול אישיות הוא לרוב טיפול נפשי הכולל שיטות פסיכותרפיה שונות, כאשר לעיתים נדרש גם טיפול תרופתי תומך.
הפרעת פיצול אישיות מתאפיינת, כאמור, בקיום שתי זהויות או יותר אצל אדם אחד. לעתים קיימת זהות אחת דומיננטית, המכירה וזוכרת את כל המתרחש אצל הזהויות האחרות ולעיתים ישנן מספר זהויות.
כל אחת מזהויות אלה עשויה להיות מודעות לזהויות האחרות באופן חלקי, כאשר היחסים ביניהן משתנים ממקרה למקרה. ייתכן כי היחס בין הזהויות השונות יהיה חברי, אולם לעיתים קיים בין הזהויות השונות גם יחס של עוינות.
קיראו בהרחבה על: אבחון וטיפול בהפרעות אישיות
לכל אחת מהזהויות הקיימות במקרים של הפרעת פיצול אישיות, ישנו שם משלה, ניסיונות וזיכרונות משלה, כאשר פעמים רבות קיימים הבדלים בנטיות, ביכולות ואפילו בהיבטים הפיזיולוגיים של זהויות אלה.
הבדלים אלה עשויים לבוא לידי ביטוי במחוות שונות, ביציבה אישית, בטון הדיבור, בהליכה ואפילו בפעילות המוחית ובלחץ הדם. מעבר למאפיינים אלה, עלולים להתלוות להפרעת פיצול אישיות תסמינים נוספים, כדוגמת: חרדה, דיכאון, הפרעות אכילה ובעיות בתפקוד המיני.
הפרעת זהות דיסוציאטיבית נגרמת במרבית המקרים כתוצאה מחוויה טראומטית שהתרחשה בעבר, כדוגמת: התעללות מינית, גילוי עריות בתקופת הילדות או חשיפה למקרה מוות אלים.
גורמים סביבתיים נוספים, כדוגמת היעדר תמיכה חיצונית, עלולים גם הם להשפיע על התפתחות ההפרעה, כאשר ישנם מומחים הסבורים כי מעורבים בהתפרצות ההפרעה גם גורמים תורשתיים.
לרוב כתוצאה מההתעללות או הטראומה, מתחיל תהליך של והדחקה והתנתקות לצורך הישרדות, שבסופו מאמץ האדם זהות בדויה או כמה זהויות בדויות. לא קיימת הסכמה גורפת לגבי שכיחות הפרעה זו – יש הסוברים שהיא נדירה מאוד ואחרים הסבורים, כי היא איננה מאובחנת במקרים רבים.
קיראו בהרחבה: הפרעת דחק פוסט טראומטית והשלכותיה
עם זאת, לפי מחקרים שונים, נמצא שכיחותה נעה בין חצי אחוז לשני אחוזים מבין הפונים לשירותי פסיכיאטר. כמו כן, הפרעה זו נפוצה בעיקר בקרב נשים.
הטיפול בהפרעת פיצול אישות הוא במרבית המקרים נפשי, תוך הסתייעות בשיטות שונות כדוגמת היפנוזה, באמצעותה ניתן לצור קשר עם הזהויות השונות ולהוביל לשיפור בהתנהגות ובתפקוד.
לעיתים, במקרים בהם קיימים סימפטומים נלווים של דיכאון וחרדה נדרש גם טיפול תרופתי, וכאשר אחת מהזהויות היא מסוכנת לסביבה או לאדם עצמו נדרש אפילו אשפוז.
לקריאה נוספת: מהם התסמינים לסכיזופרניה ומהם דרכי הטיפול?