פסיכולוגים ידועים - סקירה היסטורית

פסיכולוגיה היא מדע המתיימר להיות כמה שיותר מדוייק. היכולת לאבחן את נפש האדם בכלים מדעיים היא עניין חדש לאנושות אשר התפתח, כמו כל המדעים האחרים, החל מהמאה ה- 18 בלבד בעת עידן הנאורות.

עוד לפני כן הכירה האנושות במורכבותו של האדם אולם דרך ההתייחסות אל תופעות אלה של בריאות הנפש הייתה שונה בתכלית ממה שאנו מכירים היום.

אין ספק כי הפסיכולוגיה המודרנית מיטיבה עם האדם החולה ולא מזיקה לו. שינוי גישה זה נעשה בגלל אנשים אשר חקרו את התחום לעומקו והצעידו את מדע הפסיכותרפיה למקום בו הוא נמצא כיום.

פסיכולוגים בעת העתיקה וימי הביניים

היפוקרטס הנחשב לאבי הרפואה המערבית הוא הראשון אשר טבע את המושג "היסטריה" בהקשר של מחלה ללא ביטוי פיזי נוכח, ושניתן לחקור אותה בכלים מדעיים. הוא חקר תופעות נפשיות נוספות שלא הגיעו לכדי הבשלה שכן ימי הביניים השתלטו על העולם המערבי והשיבו את הפרדיגמה הדתית אל מרכז הבמה.

הפרדיגמה הדתית-נוצרית רואה במחלות נפש התערבות חיצונית של האל ועל כן יש לבודד את החולים מהחברה או לנסות "להוציא" מהם בכוח את הדיבוק הסורר. כמובן שבכלים מיסטיים לא הצליחו לרפא הפרעות נפשיות.

במאה השמינית, בבגדאד, פתח הרופא והפילוסוף אל ראזי את בית החולים להפרעות נפשיות הראשון בהיסטוריה. גם באירופה נפתחו בתי חלים כאלה אך התנאים בהם היו מחפירים והמטופלים הוחזקו בשלשלאות ובכלובים מטונפים.

את התנאים האלה ניתן לראות היטב בסרט "מסעות גוליבר" ולקרוא בספרו המפורסם של מישל פוקו "תולדות השיגעון".

תחילת השינוי

תקופת הרנסנס הביאה איתה קולות חדשים ומרעננים כתומאס ויליס אבי הנוירולוגיה אשר כתב את החיבור הראשון המחבר בין הנפש והגוף שמחוללים אחד של השני. במאה ה- 18 קיבלה הפסיכולוגיה מעמד רשמי ברפואה בזכות הפסיכאטר ויליאם בטי.

במהלך המאה ה- 18 וה- 19 התפתחה הגישה ההומניסטית כלפי הפסיכולוגיה והכינה את הקרקע למפץ הגדול ביותר שלה, בתחילת המאה ה- 20.

זיגמונד פרויד

לדמיין את המחשבה האנושית ללא זיגמונד פרויד היא פעולה בלתי אפשרית. הרופא שברח מווינה ללונדון ניגש אל הנפש האנושית כמו ביולוג הניגש לפרק תא.

הוא האמין כי הנפש של האדם מורכבת מרבדים מודעים ולא מודעים. חשיפת התת מודע על ידי שיחות ושאלות מנחות תחשוף את העכבות, החסימות והקשיים ובכך תרפא את המטופל ממחלתו. פרויד קרא לזה - פסיכואנליזה.

פסיכולוגים ידועים במאה העשרים

תלמידו של פרויד, קארל גוסטב יונג המשיך את הקו של מורהו והביא לנו את מושג הארכיטיפ והתת מודע הקולקטיבי המצוי בכל אחד מאיתנו.

אחריו, אלפרד אדלר גרס כי נפש האינדיוודואל היא אחדותית ולא מפורקת לסך כל חלקיה והניח את היסודות למחשבה הפסיכולוגית שתבוא לאחר מלחמת העולם השנייה.

מלחמת העולם השנייה טרפה את הקלפים גם בתחום הפסיכולוגיה וגם הפסיכיאטריה.

מצד אחד, תיאוריות פסימיות שתאמו את גישתו של פרויד לגבי תוקפנות האדם והאגו ומצד שני, תיאוריות ממשמעות שמובילם הוא ויקטור פרנקל ששרד את השואה ובעקבות כך פיתח את התיאוריה כי הענקת ייעוד ומשמעות לאדם היא הנתיב לריפוי ממחלת נפש.

הגישה ההומניסטית היא זו השולטת גם היום ורואה במטופלים אנשים לכל דבר שיש לרפא אותם ולא להרחיקם מהחברה. שיפור ניכר גם בתרופות הפסיכאטריות גיבו את המהלך ההומני הזה. אם אתם רוצים לדעת עוד כל כך, עיברו אל זכויות ותמיכה.