הסתכלות על גיל ההתבגרות במנסרה של ענף הפסיכולוגיה מחייבת בראש ובראשונה ההתייחסות לפסיכולוגיה ההתפתחותית – מחקר התמורות שאנו עוברים לאורך חיינו: בתחום זה של הפסיכולוגיה משובץ גיל ההתבגרות על מאפייניו.
הפסיכולוגיה ההתפתחותית מעלה שאלות על האופן בו אנו מתעצבים ועל הבניית האישיות – היא שואלת למשל, איזה פן יותר דומיננטי בהתפתחות הנפשית שלנו: הידע הביולוגי שאיתו נולדנו, או הידע החברתי הנרכש? האם זו סינתזה בין שניהם או האם פן אחד מבטל את האחר?
כמו כן הפסיכולוגיה ההתפתחות מצביעה על שאלת עצם ההבנייה של הידע – האם הוא תוצר של מהלכים חשיבתיים אורגניים הנגזרים זה מזה או שהוא מושפע מרובו מהסביבה החברתית?
מושג גיל ההתבגרות בחברה המערבית הוא סבוך לכשעצמו – בעוד שבחברות מסוימות שיאו הוא בגיל 14 או נמוך מזה, גיל שבו כבר חל על הילד חוק הנישואין, בסביבה התרבותית הקרובה לנו ושממנה אנו יונקים את המושגים החברתיים שלנו, לגיל ההתבגרות אין שיא מוגדר או סיום מוגדר.
יתרה מזאת, לעיתים הוא תחום בעצם יציאתו של הצעיר לעצמאות כלכלית וחברתית, והרי שהתנהלות זו של הניתוק מההורים היא סובייקטיבית ומשתנה מאדם לאדם.
גיל ההתבגרות מאופיין בבשלות מינית, לפיה הזכר והנקבה מפתחים את האמצעים הפיזיים שיכשירו אותם להפרייה ולהבאת צאצאים בסוף התהליך. בעוד בקרב בנות התהליך מתחיל כבר בגילאי עשר ולעיתים אף נמוך מזה, ונמשך עד גיל 14 לפחות, אצל בנים ההתפתחות באופן ממוצע מתחילה בגילאי 12 ונמשכת עד גיל 15 לפחות.
קיראו בהרחבה על פסיכולוגיה של ילדים ונוער.
לשינויים הפיזיים נלווים אפוא שינויים נפשיים משמעותיים. ביניהם תחלופה גבוהה במצבי הרוח, אי-וודאות לגבי זהות מינית ומגדרית, דמוניזציה ודיוויאליזציה כלפי ההורים, נטייה לשימוש בחומרים ממכרים, מחשבות אובדניות (שנובעות בין היתר מיכולות אוטורפלקציה גבוהות בגילאים אלה), חיפוש זהות חברתית, הזדהות עם קבוצות ועם מושאים לחיקוי וכיוצא בזאת. במקרה של קשיים בנושאים אלה פסיכולוג ילדים יכול לעזור.
בפסיכולוגיה לאורך השנים קמו תיאוריות ואסכולות שונות לבחינה פסיכולוגית מובנית של גיל ההתבגרות על כל השינויים האינטנסיביים החלים בו. התיאוריה המסורתית והמוכרת מכולן היא זו של הפסיכואנליטקאי זיגמונד פרויד, שפיצל את ההתפתחות המינית החל מהינקות לתת-תחומים עיקריים והם האוראלי (גילאי 0-1) המסמל תלות, האנאלי (גיל שנתיים) המסמל שליטה, הפאלי (גילאי 3-5) הקשור באברי המין, בתחרותיות ותסביכים, החביון הקשור בגיל היסודי והגניטאלי המסמל את גיל ההתבגרות.
גיל ההתבגרות אליבא דפרויד קשור בעיקר בקונפליקטים מיניים מתוך משיכה ותלות בדמויות הסמכויות בחיינו, ההורים, וההתנהגויות הנגזרות מקונפליקטים אלו.
בין אלה פרויד מציין את מנגנון ההדחקה, את ההשלכה (הנטייה להעביר כעסים וביקורת עצמית אל אחרים), הפנמה (שבו מתקיים תהליך הפוך הכולל הפנייה אל האגו), התקת רגשות וכעסים (מאדם לאדם), רציונליזציה ועוד.
חלק מהתנהגויות אלה הן מנגנוני הגנה למול המשיכה אל ההורים, ופרויד מגדיר את הקיבעון באחד משלבי ההתפתחות הראשיים (אוראלי, אנאלי וכו) כפיקסציה, ואת הנסיגה לאחד מהם כרגרסיה, כאשר שניהם עשויים להתרחש בגיל ההתבגרות.
קיראו בהרחבה על הדרכת הורים
הפסיכולוג אריק אריקסון נטל את הבסיס של התיאוריה הפרוידיאנית וגזר ממנה מסקנה אחרת אותה הרחיב בתיאוריה הפסיכו חברתית שהגה, הנקראת גם תיאורית השלבים.
בהגות של אריקסון מוקד יצירת הזהות הוא לא הקונפליקט המיני כי אם הקונפליקט בין היצרים האוטונומיים לבין דרישות החברה. התיאוריה מחולקת לשמונה שלבים, כשגיל ההתבגרות הוא השלב החמישי המתקיים בגילאי 12-18.
בגילאים אלה מתגבשת אצל המתבגר זהותו האישית והחברתית כסיכום של ארבעת השלבים שלפני כן, מינקות (שלב אוראלי-סנסורי, המתאפיין באמון מול חשדנות) ועד לשלב החביון (המתבטא ביצרנות לעומת תחושת נחיתות).
אליבא דאריקסון שלב ההתבגרות, המתאפיין בזהות לעומת בלבול תפקידים, הוא השלב הקריטי ביותר, כאשר יכולה מחד להתגבש בו זהות בריאה ועצמאית, אך אם היא לא מתממשת הצעיר יפתח נטיות אנטי-חברתיות והרסניות-עצמיות.
מתעניינים בפסיכולוגים ידועים? כל התשובות!
גיל ההתבגרות הוא שלב קריטי בהתפתחות הפיזית והנוירולוגית של האדם, שבו מגיעות לשיא יכולות נוירולוגיות וקוגנטיביות, ואחרות עוברות תמורה ומתחלפות באחרות המעצבות אותנו כבני אדם בוגרים.
מחקרים בתחום התפתחות המוח טוענים למשל כי היכולות הקוגניטיביות שלנו מגיעות לשיא לקראת סופו של גיל ההתבגרות – בגיל 18 לערך – ומרגע זה המורכבות הנוירולוגית שלנו פוחתת ולמעשה לעולם לא נחקה את היכולות שהיו לנו לפני כן.
בריאות הנפש של המתבגר חשובה ביותר. פיקחו עיניים והבטיחו כמיטב יכולתיכם את אושרו.
לקריאה נוספת: הפרעות אכילה