- בריאות הנפש
- פסיכולוגיה
- פסיכיאטריה
- הפרעות ובעיות
- ילדים ונוער
- זכויות ותמיכה
- אינדקס מטפלים
- לקסיקון מקצועי
- תרופות
- הזכויות שלך
הפרעת קשב וריכוז (ADHD- Attention Deficit Hyperactivity Disorder) היא אחת מההפרעות הנפוצות ביותר בילדות, והיא יכולה להימשך עד גיל ההתבגרות ואף הבגרות. הסימפטומים כוללים קושי במיקוד ותשומת לב, קושי בשליטה בהתנהגות והיפראקטיביות (פעילות יתר). ההגדרות להפרעות קשב וריכוז מופיעות המדריך בריאות הנפש, ה-DSM.
הפרעות קשב וריכוז מתחלקות לשלושה תת סוגים, הנפרדים זה מזה ברמת הדומיננטיות של המרכיבים שלהן:
1. בעיקר היפראקטיביות ואימפולסיביות - ילדים אלה "קשה לפספס" משום שהם מתקשים בישיבה ממושכת בשיעורים, ולעתים מתנהגים באלימות או בחוסר מנוחה מופגן.
2. בעיקר הפרעת קשב - ילדים אלה בדרך כלל שקטים ו"חולמניים", לכן הם אינם מושכים לעצמם תשומת לב רבה והמורה או ההורה עלולים לא לשים לב לקושי שיש להם בריכוז.
3. הפרעה משולבת בהיפראקטיביות וחוסר קשב - ילדים המפגינים את שתי הנטיות.
ישנם טיפולים שיכולים להקל על רבים מהסימפטומים של ההפרעה, איך אין תרופה אחת ומוחלטת. בעזרת הטיפול, רוב האנשים שלוקים בהפרעה יכולים להצליח בבתי הספר ובחיי החברה, ולכן יש לטפל בה בזמן.
למרות שילדים מתקשים להתרכז, הם היפראקטיביים ואימפולסיביים יותר באופן נורמאלי, ילדים עם הפרעת קשב וריכוז עשויים לסבול מכך, ולא להיות מסוגלים להתאים את התנהגותם לסיטואציה (ישיבה בכיתה כנגד משחק בחצר, למשל).
חשוב לפנות לגורמי האבחון הנכונים, משום שפעמים רבות הפרעות קשב וריכוז זוכות להתעלמות, או להסברים אחרים מצד ההורים. למשל הורה עלול לחשוש כי ילד עם הפרעות קשב הוא פשוט "עצלן" כי הוא לא רוצה להכין את שיעוריו, למרות שהוא יכול לשבת על המחשב במשך שעות.
בהפרעה זו אכן ניתן לעסוק בפעילות מהנה במשך שעות, אך אין זה אומר שאין קושי גדול לשבת על השיעורים. באותה מידה, ילדים היפראקטיביים עלולים לקבל כותרת של "בעייתיים" או "חסרי משמעת", למרות שגופם לא מאפשר להם להיענות למשמעת ולחוקים שמוצבים להם, והם חווים אכזבה אחר אכזבה מעצמם על כך שהם לא יכולים להיות "כמו כולם". לעתים אכזבה זו מובילה אותם לבריונות ולהתנהגות אנטי-חברתית.
להפרעה ישנם כנראה גורמים תורשתיים (גנטיים) וסביבתיים, למרות שאין עדיין ידע מספק על הדרך בה היא נוצרת. גורמים סביבתיים יכולים להיות החל מהסביבה התוך רחמית (אלכוהול או עישון סיגריות), חשיפה לעופרת, לרעלנים במזון, או לחומרים משמרים. הקשר בין אלה להפרעות קשב וריכוז לא הוכח באופן חד משמעי.
כיצד מאבחנים הפרעת קשב וריכוז?
הסימפטומים מופיעים בדרך כלל בין גיל 3-6 שנים, וקשה לאבחן אותם משום שכל ילד הוא שונה באופיו ובקצב ההתפתחות שלו.
מי שמבחין בכך לראשונה הוא בדרך כלל המורה, שיש לה ניסיון בטיפול בילדים, והיא יכולה להשוות בין הילד לילדים האחרים, ולראות את השוני ואת החלקים הפחות מסתגלים של התנהגותו. זאת בניגוד להורה שפעמים רבות אינו מכיר ילדים ולכן לא יודע מהי התנהגות מוגזמת.
ישנם מכוני אבחון שמעבירים את הילדים כמה בחינות על מנת לקבוע אם ההפרעה קיימת. ניתן לקבל הפנייה מרופא המשפחה, ואפשר לפנות עצמאית אל פסיכולוג או אל פסיכיאטר. הטיפול בהפרעה כולל שימוש בתרופות כגון ריטלין או קונצרטה, וטיפול נפשי או גופני מסוג כלשהו. טיפולים אלה נועדו להעלות את הדימוי העצמי של הילד, שנפגע בגלל קושי בלימודים ובחברה.
