|
הרשמה למידעון
|
|
'קולות - העצמה לצרכנים בבריאות הנפש'
אנו מתנצלים, אך אין אפשרות לתת מענה טלפוני במסגרת הפרוייקט. הנכם מוזמנים ליצור קשר באמצעות הטופס ליצירת קשר או הדואר האלקטרוני
|
|
|
|
ראשי /
מדריך מאמרים ומידע /
מאמרים /
סכיזופרניה
|
|
סכיזופרניה
קשה מאוד להתמודד עם מצב שבו, לאחר תקופה של התנהגות מופרעת או קשה, מאובחן קרוב משפחה או ידיד כחולה בסכיזופרניה. בגלל תפישות מוטעות ומרובות, המתבססות על חוסר-ידע אודות מחלה זו, טבעי שכל המעורבים מודאגים ממה שעלול לקרות, בעיקר משום שלעתים קרובות זה קורה לאנשים צעירים שכל עתידם לפניהם.
במצב זה יש להתייחס למספר גורמים חשובים. ראשית, סכיזופרניה היא מחלה, אשר למרות היותה מחלה קשה היא ניתנת לטיפול, ורוב החולים מגיבים לתרופות ויכולים לחזור לחיים רגילים או כמעט רגילים. כרבע מהמטופלים מתאוששים תוך שבועות או חודשים, והמחלה אינה חוזרת. מחצית החולים מחלימים, אבל מקבלים התקפים חוזרים. היתר אינם מגיבים טוב לטיפול, ועלולים להיות חולים תקופה ממושכת.
שנית, המחלה אינה גורמת לנכות פיזית, לעומת מחלות שעלולות לתקוף אנשים צעירים כגון טרשת נפוצה. לכשעצמה היא גם אינה מסכנת חיים, אף שאחד משבעה חולים בסכיזופרניה מתאבד.
כיום קיימים ארגונים שמטרתם לעזור לאנשים ולבני משפחותיהם. על כל פנים, בגלל שסכיזופרניה יכולה להימשך זמן ארוך, צריכים המעורבים במחלה ללמוד עליה ככל שיותר.
להבין את המחלה
סכיזופרניה היא מחלת-הנפש הקשה הנפוצה ביותר. היא פוגעת במחצית אחוז עד אחוז אחד של האוכלוסייה במהלך החיים. היא עלולה להתגלות בכל גיל, אבל בדרך כלל היא מופיעה בגיל העשרה או בשנות העשרים המוקדמות. היא נפוצה במידה שווה, פחות או יותר, בקרב גברים ונשים צעירים, אבל נשים הן מבוגרות מהגברים בארבע עד חמש שנים כשמתחילה אצלן המחלה. רבע מיליון בריטים חולים בסכיזופרניה כיום, למרות שאצל רבים מהם המחלה היא תחת שליטה. סכיזופרניה תוארה בכל התרבויות ושכיחותה דומה בכל מדינות העולם.
מחלות רבות משפיעות על הדרך שבה אנו חושבים ומתנסים בדברים. שפעת ומחלות רבות אחרות, המלוות בחום גבוה, עלולות לגרום לבלבול ולהזיות, ומוגדרות כ"מצב של בלבול, דיבור בלתי ברור, הזיות והתרגשות יתר". אבל אף אחד לא יתאר את המצבים הללו כמחלת-נפש. למחלות פיזיות כאלה יש סימפטומים פיזיים וניתן לעתים קרובות לאבחן אותן באמצעות בדיקות מעבדה. לעומת זאת, למחלות נפש אין סימפטומים פיזיים ספציפיים ואין (לעת עתה) תבחינים שיכולים למדוד אותם במעבדה; התפקוד המנטאלי המבולבל והבלתי תקין וההתנהגות המוזרה, שהם בדרך כלל הסימפטומים העיקריים של המחלה, משתרעים לאורך תקופה ממושכת, והם אף יכולים להופיע או להיעלם מעצמם . מצב זה מקשה על הרופאים, שיכולים לשפוט מאיזו מחלה המטופל סובל רק לפי התנסויות והתנהגויות חריגות שמתאר המטופל.
מה אין לייחס לסכיזופרניה
זו אינה אישיות מפוצלת; אינה מצב של ג'קיל והייד, שבו אדם נורמלי לפתע נעשה רוצח אכזרי, כפי שזה מופיע בסרטי האימה ההוליוודיים.
זו אינה תווית על מישהו שאת מעשיו האפלים החברה אינה יכולה להבין. נדיר שיש בסכיזופרניה אלימות קשה, ורוב אלה המבצעים פשעים אלימים אינם סכיזופרנים.
אין זה מצב של התחזות שנועד להרגיז אחרים, או כדי "לסדר" אותם ולהשיג יתרון עליהם.
זו אינה בריחה מרצון אל עולם דמיוני ורחוק מלחצים וציפיות של החברה.
|
סכיזופרניה ביחס למחלות אחרות
פסיכיאטרים נוהגים לחלק את המחלות הפסיכיאטריות לשתי קבוצות עיקריות: הנוירוזות והפסיכוזות.
בנוירוזות יש הגזמה של דפוסי התנהגות נורמלית עד למידה שהן מביאות לשיתוק היכולת. לדוגמא: החרדה הטבעית שבה אנו מגיבים למצבים מלחיצים עשויה להימשך זמן רב לאחר שחלף האירוע שגרם לכך. במקום שהחרדה תפחת בהדרגה עם חלוף הזמן, היא עלולה להתגבר עד כדי נכות. דוגמא אחרת: התהליך הרגיל של בדיקה שדברים מסוימים נעשו כהלכה, למשל לוודא נעילת כל דלתות הבית, עשוי אצל אנשים מסוימים להתעצם עד כדי אובססיה. או: חרדה נורמלית לגבי גבהים או מקומות סגורים עשויה להפוך לחרדה (פוביה) משתקת.
סכיזופרניה שייכת להפרעות הפסיכוטיות החמורות יותר, שמשפיעות ומשנות את תפקוד מרכיבי אישיותו של הסובל, כך שהוא מאבד את התובנה שהוא חולה. המחלה הפסיכוטית העיקרית הנוספת היא מַניה-דִפּרֶסיה, צורה אחת של הפרעה אַפֶקטיבית?, שבה הסימפטום העיקרי הוא תנודות במצב-הרוח בין דיכאון עמוק לבין התרגשות קיצונית. בדומה לסכיזופרניה, הסובל עשוי לאבד את התובנה למצבו, בעיקר בשלב ההתרגשות (מַניה). פסיכיאטרים מאבחנים קטגוריה נוספת של פסיכוזה שבה יש עירוב של סימפטומים סכיזופרניים ואַפֶקטיביים שהם מכנים הפרעה סכיזוֹ-אַפֶקטיבית.
סימפטומים של סכיזופרניה
לסכיזופרניה יש הרבה סימפטומים שונים, אשר הביאו למחשבה שזו אינה מחלה אחת אלא משפחה של מחלות. הסימפטומים מתחלקים לשתי קבוצות. הקבוצה הראשונה היא של "סימפטומים חיוביים" ("חיוביים" במובן של הופעת סימפטומים שלא צריכים להיות), שאחדים מהם נמנה להלן (במסגרת). אחד הסימפטומים ה"חיוביים" הנפוצים ביותר הוא שמיעת קולות הדורשים מהסובל לנקוט בפעולות מסוימות. לעתים ניתן לראות ברחוב חולים כשהם מתווכחים בלהט עם הקולות, וזה מרתיע ומפחיד את העוברים ושבים, אשר אינם מבינים מה קורה. לעתים רואים אדם צעיר המשמיע לעצמו קלטת טייפ בעוצמה מחרישת אוזניים בניסיון להשתיק את דרישותיהם של הקולות.
לעתים קרובות הסימפטומים כוללים גם התנסויות או אמונות חריגות המשפיעות על ההתנהגות. לדוגמא: החולה עשוי להרגיש שכל העולם, לרבות בני משפחתו ואלה שעושים כמיטב יכולתם לעזור לו, הם נגדו. תרופות חדשניות בדרך כלל משתלטות על הסימנים ה"חיוביים", גם אם הם נראים מפחידים ביותר.
הקבוצה השנייה של סימפטומים נקראת "סימפטומים שליליים" ("שליליים" במובן שחסרות תופעות והתנהגויות שקיימות אצל אנשים רגילים). הסימפטומים ה"שליליים" מופיעים הרבה יותר באיטיות ואינם מגיבים כל כך טוב לטיפול. אדם עם סימפטומים אלה יתכנס בעצמו, יוותר על חבריו, יהיה חסר יכולת לתַקשר עם אחרים, יתבודד (לדוגמא, עד כדי כך שכמעט אינו יוצא מחדרו). הסימפטומים השליליים הנפוצים מפורטים במסגרת להלן.
סימפטומים "שליליים" גורמים סבל רב, הן לחולים המנסים לתקשר ולא מצליחים הן למשפחותיהם המרגישות לא רצויות ולא אהובות. קשה למשפחה להבין מה קרה, מדוע הבן שלה נעשה חסר תועלת, אינו מסוגל להתמיד במקום עבודה או לטפל בביתו? סימפטומים אלה מרגיזים ופוגעים במשפחות יותר מהסימפטומים ה"חיוביים", שבגלל היותם "משוגעים" הם מקובלים יותר. קרובי משפחה לעתים קרובות מייחסים סימפטומים שליליים לעצלות ולחוסר-רצון, במקום להכיר בכך שהם נובעים ממחלה.
הסימפטומים ה"חיוביים"
מחשבות-שווא. אמונות משונות אשר די זרות לרקע של האדם, שלא ניתן לערער עליהן בטיעון הגיוני, כגון: סוכנים חשאיים עוקבים ומתכוננים לתקוף, או יצורים מהחלל החיצון פולשים לכדור הארץ, או הסובל חושב שהוא אדם מפורסם, ממשפחת המלוכה, או מריה הקדושה, או ישו.
הזיות. החולה שומע, רואה, טועם ומריח דברים שאינם קיימים. ההזיה הנפוצה ביותר היא שמיעת קולות שעשויים לתת פקודות להתאבד, או לעזוב את הבית כדי לברוח מרדיפה.
קריאת מחשבות. אנשים עם סכיזופרניה לעתים קרובות חושבים שהמחשבות האישיות שלהם יכולות להיקרא על ידי אחרים, או שמחשבות מוכנסות אל תוך מוחם כדי לשלוט בהם.
אמונות פרנואידיות. המשפחה, ידידים וכל העולם הפכו להיות אויבים, המתכננים להרוג, או לפגוע באיש הסובל מהמחלה.
התאבנות (קטטוניה). האיש קופא כמו פסל, אינו מדבר, אינו שותה ואינו אוכל; או שהחולה נעשה נרגש מאוד, חסר מנוחה ומתפרץ.
שני הסימפטומים האלה נדירים אבל דורשים עזרה רפואית.
הסימפטומים ה"שליליים"
חוויה של קהות רגשית
קושי לתקשר עם אחרים
חוסר מוטיבציה
צמצום תחומי התעניינות
צמצום החשיבה
חוסר יכולת לטפל או להתמודד עם תפקידים יומיומיים, כגון לצאת מהמיטה בבוקר, להתרחץ ולהתלבש;
התרחקות ממגע חברתי (מעביר זמן רב בחדרו)
שינוי בדפוס השינה, כך ששינה ועירות אינם תואמים לאלה של יתר בני המשפחה.
הסימפטומים הבאים יכולים להיות חיוביים או שליליים:
אי-נוחות בחברת אנשים; הימנעות מקשר-עין;
קשיים בחשיבה, כך שמה שנאמר הוא מבולבל וקשה להבנה לאנשים הסובבים.
|
איך מתחילה המחלה
באיטיות. סכיזופרניה לעתים קרובות מתחילה בהדרגה בגיל העֶשְרה. אז קשה להעריך האם השינוי ההדרגתי בהתנהגות הוא סימן של מחלת-נפש או מרד נעורים נורמלי. הואיל והשינויים הם איטיים, ההורים לא תמיד מבחינים שמשהו אינו כשורה. כיוון שגם בני הנעורים הנורמליים מתנהגים לעתים באופן חריג, גם רופאים מתקשים בזיהוי מוקדם של המחלה, אלא אם הם מכירים את הנער/ה במשך שנים ורואים את השינוי שחל בו.
אם מרד הנעורים נמשך זמן רב ואם השינוי בהרגלי השינה, תנודות מצבי-הרוח ושנאת ניקיון הם חמורים, צריך לראות אם יש סימנים אחרים, כגון: חשיבה מבולבלת, אובדן חברים והתנהגות חריגה. צריך לחפש סימנים של חשיבה לא הגיונית (מחשבות שווא), הזיות או דיכאון.
אם אתה חושד שייתכן ולבן משפחה יש סימפטומים אלה ושייתכן והוא מפתח סכיזופרניה, פנה מיד לייעוץ, כי הקדמַת הטיפול עשויה למַתן את חומרת המחלה.
כאשר סכיזופרניה מתחילה בהדרגה, קשה יותר לטפל במחלה ויש נטייה להופעה [מוקדמת] של סימנים שליליים.
בפתאומיות יש מקרים שמחלת הסכיזופרניה מתחילה לפתע, לעתים לאחר הלם או לחץ אחר, כגון לידה, מחלה מדבקת, בחינות [וטירונות]. אדם שעד כה תִפקד באופן תקין מתחיל לשמוע קולות, יש לו הזיות ומכלול של סימנים חיוביים. האישיות שלו משתנה והמחשבות שלו אינן סדירות. לבני המשפחה ולידידים המחלה נראית רצינית וקשה. יחד עם זאת, לעתים קרובות, כתוצאה מטיפול, יש החלמה מהירה ומלאה וחזרה לחיים רגילים.
בגיל המתקדם יש אנשים שחולים בסכיזופרניה בשנות החיים המאוחרות, בשנות השישים או השבעים. אז המחלה נפוצה יותר בקרב נשים, במיוחד נשים הסובלות מליקויי שמיעה וחיות בגפן. הסימנים כוללים שמיעת קולות ואמונות מוזרות. המחלה מגיבה היטב לטיפול רפואי. אנשים הסובלים מסכיזופרניה כזאת יכולים בדרך כלל להמשיך להיות פעילים ולחיות חיים רגילים בקהילה.
מהו הגורם לסכיזופרניה?
אין איש יודע מה הגורם לסכיזופרניה. אך יש מספר כיוונים, כמפורט במסגרת להלן.
מה גורם לסכיזופרניה?
גנטיקה: סכיזופרניה נוטה להופיע בשכיחות גבוהה יותר אצל בני משפחה של חולים.
ביוכימיה: אצל אנשים הסובלים מסכיזופרניה יש שינויים כימיים במוח העשויים לגרום למחלה.
פגיעה במוח: קיימת עדות מסוימת שפגיעה מוחית לפני הלידה או במהלכה עלולה להיות גורם למחלה. הפגיעה עלולה להיות מכנית או כתוצאה מהדבקה [וירלית] במהלך ההריון.
פסיכולוגיה: לחץ (stress) עשוי לעורר סכיזופרניה ועלול גם לגרום להתקפים חוזרים. לא קיימת עדות שלחצים במשפחה גורמים למחלה, אך הם עלולים לגרום לחזרתה.
סביבה: העדות לגבי גורמים סביבתיים היא מועטה, פרט לסמים כגון אמפטמין, LSD, וחשיש (cannabis) אשר עלולים לעורר את המחלה
|
לתורשה יש חלק. סכיזופרניה לעתים עוברת בתורשה במשפחות. אולם היא לא עוברת באופן פשוט. אם שני ההורים סובלים מהמחלה, קיימת אפשרות של אחד מתוך שניים (50%) שהילד יחלה. אם רק אחד ההורים חולה, האפשרות שהילד יחלה היא אחד מתוך עשר (10%). אם תאום זהה אחד חולה, האפשרות שהתאום השני יחלה היא 50%. אבל לתאומים זהים יש גֶנים זהים (הגנים הם הנושאים את התורשה) כך שאם סכיזופרניה הייתה נגרמת רק על ידי תורשה, היינו מצפים שאם תאום אחד חולה, גם השני יחלה, תמיד. ההתקדמות הגדולה שחלה בעשרים השנים האחרונות במדע הגנטיקה ובהבנת מנגנוני התורשה יוצרת תחום מחקר חשוב ומלהיב גם בחיפוש אחר הגורם או הגורמים לסכיזופרניה.
סטיות מהנורמלי בפעילות הכימית של המוח גם הן גורם חשוב. תאי המוח מתקשרים ביניהם באמצעות שליחים כימיים שנקראים נוירו-טרנסמיטרים. לפני שנים התגלה שהשימוש באמפטמין (ששימש כגלולת מרץ עבור חיילים במלחמת העולם השנייה) העלה את רמת הדופמין במוח. כמו כן הבחינו שכמויות גדולות של אמפטמין גורמות לסימפטומים דומים לאלה של הסכיזופרניה. מומחים העלו אז סברה שייתכן שלאנשים החולים בסכיזופרניה יש במוחותיהם דופמין יותר מהנורמלי, משום שתרופות מסוימות (הנקראות נוירולפטיות), המורידות את רמות הדופמין במוח, נמצאו יעילות לטיפול בסימפטומים של סכיזופרניה. הסבר פשוט זה כבר אינו נחשב לנכון אבל מחקר של הפעילות הכימית המורכבת של המוח הוא אחת הדרכים החשובות לקבלת מידע על סכיזופרניה. ההסבר הביוכימי אינו סותר את ההסבר הגנטי, הואיל ותורשה עשויה לקבוע את האיזון של הנוירו-טרנסמיטרים.
נתגלה שאצל חלק מן האנשים הסובלים מסכיזופרניה חללי-המוח (ventricles) מוגדלים במקצת. הגודל שלהם עשוי להיות עניין של תורשה, או תוצאה מפגיעה קלה בלידה. הדעה הזאת נתמכת על ידי העובדה שמספר הפרעות במוח (כמו סוגים מסוימים של אפילפסיה) יכולות להיות מלוות בסימפטומים סכיזופרניים. יש לאחרונה התעניינות גם באפשרות ששפעת אשר תקפה את האם לפני הלידה עלולה לגרום לסכיזופרניה בילד עשרים שנה מאוחר יותר.
יש גורמים סביבתיים נוספים שכנראה מעורבים בגרימת סכיזופרניה. לדוגמא: לחץ (stress) מוכר כאחד הגורמים אשר מזרזים מחלת סכיזופרניה ועשוי גם לגרום להתקפים חוזרים במחלה קיימת.
אין כל הוכחה מוחשית שגורמים פסיכולוגיים אחרים, כגון יחסים מעורערים במשפחה עשויים לגרום לזירוז של התפרצות המחלה. מחקרים מראים שלאנשים עם סכיזופרניה יש אותם חילוקי דעות במשפחה כמו לכל אדם אחר. לעתים תולים במשפחה את האשם למחלה. לא קיימת עדות תומכת בהאשמות כאלה. יחד עם זאת, למשפחה יש תפקיד חשוב במניעת התקפים חוזרים, על ידי הימנעות מביקורת רבה מדי, עוינות והגנת-יתר על החולה.
למרות שאנו לא יודעים עדיין מה גורם לסכיזופרניה, ניתן להסיק מהידע שבידינו שהמחלה עלולה להתפרץ אצל אנשים עם נטייה גנטית לכך, כנראה על ידי השפעות של הפרעה סביבתית, לחץ פסיכולוגי או מחלה פיזית.
האם ניתן למנוע סכיזופרניה?
אין אנו יודעים מספיק על הגורמים למחלה כדי לומר איך ניתן למנוע אותה. אולם גורם ספציפי אחד הינו חשוב: שימוש בסמים כגון LSD, קוקאין, חשיש, אמפטמינים, וכד' עלול לגרום להזיות ולמחשבות-שווא פרנואידיות, דומות לאלה שקיימות בסכיזופרניה. ההשפעות הפסיכוטיות של הסמים האלה לא תמיד נעלמות וקיימת עדות מסוימת שהן עשויות לגרום להתפרצות ממושכת של המחלה. בנוסף לכך הן עלולות להביא להתקפים חוזרים של המחלה.
כיצד מטפלים בסכיזופרניה?
עדיין אין מרפא לסכיזופרניה, אבל מצבם של רוב החולים משתפר כתוצאה מטיפול תרופתי בייחוד כשהוא משולב בסיוע פסיכוסוציאלי. התרופות שבשימוש, התרופות האנטי-פסיכוטיות (שנקראות גם נוירולפטיות או תרופות הרגעה) אינן מרפאות את המחלה, אלא מקילות כמה מהסימפטומים המטרידים שלה. קיים מספר רב של תרופות כאלה. באופן כללי, הן יעילות יותר לדיכוי הסימפטומים החיוביים, מאשר לסימפטומים השליליים. למרבה הצער, לתרופות אלה יש גם תופעות-לוואי בלתי-רצויות, במיוחד תנועות בלתי-רצוניות, טיקים, העוויות פנים וחוסר שקט. לפעמים תופעות אלה קשות כל כך, שהרופאים צריכים לתת תרופות אחרות כדי לסתור אותן.
בשנים האחרונות* נעשה מאמץ לפתח תרופות שיפחיתו גם את עוצמת הסימפטומים השליליים. הראשונה מביניהן שהוכנסה לשימוש היא הקלוֹזַפִּין (לֶפּוֹנֶקְס). הקלוזפין יעיל לשיפור המצב של חולים אשר אינם מגיבים לתרופות אנטי-פסיכוטיות אחרות, או שיש להם סימנים שליליים בולטים; יש לקלוזפין תופעת-לוואי חמורה אחת. אצל מספר קטן של אנשים התרופה מונעת ייצור מספר תקין של כדוריות-דם לבנות. פירוש הדבר שהגוף אינו נלחם ביעילות בזיהומים. כדי להבטיח שמצב כזה לא יקרה, ניתן קלוזפין רק לאנשים שיעברו בדיקות-דם שבועיות במשך 18 שבועות ראשונים למתן התרופה, ולאחר מכן אחת לשבועיים. לקלוזפין יש פחות תופעות-לוואי מאשר לרוב התרופות האנטי-פסיכוטיות, אולם הסיכון בנזק למערכת יצירת הדם משמעותו, שהקלוזפין משמש בעיקר כאשר תרופות אחרות אינן משפיעות או שמטופלים אינם מסתגלים אליהן.
לשתי תרופות אנטי-פסיכוטיות "לא טיפוסיות" חדשות יותר - רִיספֶּרִידוֹן (ריספֶּרְדַל) ואוֹלַנזַפִּין (זִיפְּרֶקְסָה) - אמורים להיות מספר מאפיינים תרפויטיים של קלוזפין וניתן להשתמש בהן ללא בדיקות-דם. [שתי התרופות הללו נכנסו לשימוש בארץ כתרופות "הקו הראשון" לטיפול בסכיזופרניה, וזאת עקב היותן פעילות גם כנגד הסימפטומים השליליים ומיעוט תופעות-הלוואי שלהן.]
כינון טיפול מוצלח באדם חולה בסכיזופרניה כרוך בפעולת איזון מורכבת. על הרופא לחפש את המינון הנמוך ביותר אשר יהיה עדיין יעיל בדיכוי הסימפטומים של המחלה, ותוך מינימום של תופעות-לוואי שלחולה המסוים קשה לשאתן. כל אדם מגיב בצורה שונה לתופעות-הלוואי - מסוגל לשאת חלק מסוים מהן ומתקשה לסבול חלק אחר. אחד ההבדלים המשמעותיים בין התרופות המצויות הוא בשוני בתופעות-הלוואי הבלתי-רצויות שהתרופה גורמת. הרופא ינסה למצוא תרופה שמתאימה לחולה. כאשר הסימפטומים הם בשליטה, הרופא יקטין בהדרגה את המינון של התרופה כל עוד לא מופיעות מחדש התופעות הפסיכוטיות. חולים שונים זקוקים למינון שונה כדי שהתרופה תהיה יעילה. זה כתוצאה מתגובות שונות של המטופלים כלפי תרופות במינונים השונים.
אין שום הוכחה לכך שלפסיכותרפיה בלבד יש ערך תרפויטי בטיפול בסכיזופרניה ובפסיכוזות אחרות, אולם ייעוץ וצורות אחרות של פסיכותרפיה יכולים לעזור בטיפול בבעיות הקשורות למחלה, ולשפר בהרבה את התוצאות.
25% מהאנשים מחלימים לגמרי מהמשבר הסכיזופרני הראשון, בעוד שליתר יש תקופות של החרפת המחלה וביניהן תקופות של הקלה (רמיסיה) ברמות שונות של ירידה תיפקודית. ניתן למנוע התקפים חוזרים באמצעות תרופות וארגון הסביבה. התגובה הכוללת לטיפול טובה וחולים רבים יכולים לחזור לחיות חיים מלאים ונורמליים. דבר זה תלוי בשיתוף פעולה עם משטר טיפולי ומציאת תמיכה מתאימה מהשירותים הפסיכיאטריים, שבהם תפקיד המשפחה הוא חשוב ביותר.
התמודדות עם המחלה
חלק מהבעיה הוא שהסימפטומים המכבידים של הסכיזופרניה מקשים על החולים לתַקשר עם אלה האהובים עליהם. הם עשויים לערב את יקיריהם בסימפטומים של רדיפה, להיעשות קשים, סרבנים, מקללים או אפילו מאיימים עליהם. במשך תקופה זו חשוב ביותר שהמשפחה והקרובים ינסו לשמור על קשר קרוב ככל האפשר וימשיכו להיות סבלנים ומבינים, למרות הפיתוי החזק לכעוס ולנטור איבה; בעניין זה הם יכולים לקבל תמיכה רבת-ערך מקבוצות לעזרה עצמית. [פרטים על קבוצות כאלה ניתן לקבל במוקד "בנפשנו" ובמרכזים נוספים, כמפורט ב"דף משאבים" המצורף בזה].
יש מספר עקרונות שרצוי שהמשפחה תנסה לפעול על-פיהם:
אבחון מוקדם
ככל שמקדימים לאבחן סכיזופרניה הרי זה יותר טוב, כי ניתן לתת טיפול לפני שמשתלטות מחשבות מוזרות והסתגרות רגשית. אם הסימפטומים האלה מופיעים או שיש קושי בחשיבה, ירידה בתפקוד או דיכאון, על המשפחה לחפש עזרה מקצועית כי ייתכן שהסימפטומים האלה מעידים על התפתחותו של משבר סכיזופרני (אם כי הם יכולים להיות סימפטומים של סוגים אחרים של הפרעות). בני המשפחה הם, בדרך כלל, אלה שיכולים להבחין בשינויים שחלים בהתנהגותו של הסובל ויכולים אולי להשפיע עליו לבקש עזרה בהקדם. זה חשוב במיוחד כאשר מחשבות-שווא רק מתחילות להתפתח והאדם עדיין אינו בטוח בהן ויהיה מוכן יותר להקשיב לייעוץ, לפני שהמחשבות האלה ישתלטו עליו.
להבין את הסימפטומים
משפחות צריכות לנסות עד כמה שאפשר לגלות הבנה כלפי המטופל. העובדה שהבן או הבת שלהם פתאום מסתגר בחדר חשוך, מסרב לאכול או לדבר, או לצאת מהחדר במשך ימים אחדים, אינה מהווה חלק מהתנהגות של צעיר נורמלי ואינה נעשית כדי להרגיז את ההורים: זהו סימפטום של המחלה. לא צריך לתת למצב כזה להימשך אלא יש לחפש עזרה דחופה.
להתמודד עם רעיונות דלוּזיוֹנליים* והזיות
אנשים רבים הסובלים מסכיזופרניה מרגישים צורך לבטא את רעיונותיהם הבלתי רציונליים בפני אחרים. בני משפחה שעורבו כך, צריכים לזכור שמחשבות שווא מעצם טיבן אינן פתוחות לויכוח או לשכנוע. מכאן שאין טעם לבזבז זמן רב במאמץ לשכנע את האדם שהרעיונות שלו אינם נכונים. גם לא נחוץ להסכים אתם, ומאוד חשוב לא ללעוג להם. כנראה שהגישה הטובה ביותר היא להאזין, לנסות להראות שייתכן ולא הכול הוא כפי שהחולה רואה זאת, ובו בזמן להסכים שלא להתווכח על זה. רבות מההתנסויות במחשבות שווא ובהזיות הן מדכאות ומפחידות ביותר, כך שרצוי שקרובים יתמכו בחולה ויעודדוהו. אולי באותו זמן ייראה להם שהחולה מגיב בכפיוּת טובה, אבל מאוחר יותר, לאחר שהחלים מאֶפיזודה** חריפה של המחלה, הוא יזכור בתודה את הטיפול ואת היחס החם שקיבל מהמשפחה.
יכול להיות קושי מסוים כאשר מחשבות השווא עוסקות בקרובי משפחה. זה דורש שלווה ואיפוק רב מצדם ולעתים אף הרחקת החולה מהם לזמן מה, לא בהכרח לבית-חולים, אלא לקרוב משפחה אחר עם יחס תומך.
להתנהג בכנות
משפחות צריכות להיות תמיד כנות ביחס לכוונות שלהן. אין דבר שיכול להגביר רעיונות פרנואידיים או להביא לתגובה של חוסר שיתוף פעולה יותר מהר מאשר כשהאדם מגלה שהוא רומה ושרופא המשפחה או הפסיכיאטר הובא לבדוק את המצב מבלי שהחולה ידע על כך. זה מפתה לנהוג כך, כאשר עומדים מול אדם מופרע ושאינו משתף פעולה, אולם לטווח ארוך זה יהיה בומרנג של חוסר אמון ותוצאות נלוות אחרות. הקרובים צריכים להיות איתנים באומרם לחולה שהוא חולה וזקוק לעזרה, אך בו בזמן לעודד אותו שהעזרה תיטיב עמו. רוב הסובלים מסכיזופרניה מבולבלים ממחלתם, אולם הם מסוגלים לבנות יחסים של אמון עם איש מקצוע אוהד ומבין, בין אם הוא רופא, אחות, או עובד סוציאלי.
הימנעות מהטלת אשמה
הורים נוטים להאשים את עצמם, בדרך כלל ללא הצדקה, בכך שהילד שלהם חולה. כמובן שיש חולים הבאים ממשפחות הרוסות, אבל רוב הסובלים הם ילדיהם של הורים שאינם חולים בסכיזופרניה והמחלה עשויה לתקוף רק אחד מבניה של משפחה שבאופן כללי היא יציבה. גם בני זוג עלולים לפתח רגשות אשם כבדים אם בן/בת זוג נעשים חולי סכיזופרניה. שוב, אין עדות שזה כתוצאה מחוסר שביעות רצון מבן/בת הזוג, אם כי המחלה באופן טבעי מכבידה מאד על מערכת היחסים. במקביל אין להאשים את הסובל עצמו בגרימת המחלה, אשר לפי כל העדויות הִנה מחוץ לשליטתו.
לא לעודד נכות
למרות שאצל אנשים רבים נמשכים הקשיים שהותיר אחריו התקף חריף של סכיזופרניה, החיים צריכים להתנהל עד כמה שאפשר באופן רגיל. בקלות עלול להתפתח מעגל קסמים של הגנת-יתר ותלות בין החולה לבין המטפל. המשפחות לא צריכות ליפול אל תוך מלכודת החשיבה שבגלל שיש לאדם סכיזופרניה הוא אינו מסוגל להחליט עבור עצמו או לחזור לחיים רגילים. מעבר לכך, יש לעודד אותן שלא יִראו כל שינוי קל בהתנהגות כנגרם בהכרח מהמחלה, אלא שייקחו בחשבון את המצב בכללותו. יש להתייעץ ביחס לנישואין, תעסוקה, נסיעה לחו"ל, לידה ותחומים אחרים של החיים, כדי שניתן יהיה לתכנן תכניות מתאימות. נכון גם לשַמר את הציפייה מאדם הסובל מסכיזופרניה שינסה לשתף פעולה עם אחרים ושיתנהג בדרך חברתית מקובלת.
קשיים מיוחדים
אחד הקשיים הנפוצים הוא התנגדותו או אי-יכולתו של החולה לשתף פעולה או לקבל את הצורך בטיפול. משפחתו צריכה לנסות לשכנע אותו שהוא זקוק לעזרה וייתכן שאפשר יהיה, בסבלנות, להביא אותו לידי שיתוף פעולה. אם הגישה הזאת נכשלת, ייתכן ויהיה צורך לאשפז אותו בניגוד לרצונו. בדרך כלל גם למשפחה קשה לקבל זאת, אך יש לזכור שמחלת הסכיזופרניה עלולה לגרום סבל רב ומצב החולה, ברוב המקרים, ישתפר כתוצאה מהטיפול. חשוב שהמשפחה לא תיוותר לבד עם חששותיה והתלבטויותיה ותדון עליהם עם איש מקצוע (פסיכיאטר, אחות פסיכיאטרית או עובד-סוציאלי בתחום בריאות הנפש) שיעזור להם להתמודד עם ההתלבטות הקשה והמורכבת בין החובה לכבד את פרטיותו וחירותו של אדם לבין החובה לנסות למנוע את ההשלכות והסכנות שבהיעדר טיפול במחלה. לא פעם, אחרי מספר ימים, החולה יחליט לקבל עליו את הטיפול מרצונו או שישוכנע לכך על-ידי אדם קרוב שהוא בוטח בו.
[בישראל, בדיקה כפויה, טיפול כפוי או אשפוז כפוי מתבצעים בהוראת הפסיכיאטר המחוזי, על סמך חוות דעת של איש מקצוע מורשה. רצוי שהמשפחה תנצל גם את האפשרות להתייעץ עם הפסיכיאטר המחוזי או עם העובדת הסוציאלית בלשכתו.
פרטים נוספים: בדף "לאן לפנות" המצורף שבו מפורט לאן אפשר לפנות לקבלת ייעוץ, אבחון ו/או טיפול, החל ממצבים שיש רק חשד שמתפתחת הפרעה נפשית ועד למצבי חירום של התקף פסיכוטי חריף ושל סכנה לנפגע ולסובבים.]
התנהגות אלימה עלולה להיות בעלת השפעה קשה מאוד. על בני המשפחה לזכור שרוב מעשי האלימות קורים כאשר החולה פוחד, מרגיש שהוא צריך להגן על עצמו ויש לו ראייה מעוותת של המציאות. מעשים כאלה כוללים קללות, השלכת חפצים, או נתינת מכה למי שהחולה מרגיש שמאיים עליו, או שרודף אותו. אלימות קשה היא נדירה. ניתן להימנע מאירועים כאלה על ידי שימוש בטַקט, מתן כבוד ואמינות, הימנעות מעימות, וניסיון להפחית את אותם מצבים שגורמים להתנהגות תוקפנית.
דיכאון
מצב רוח ירוד הוא נפוץ מאוד כחלק מסכיזופרניה או כתגובה למגבלות שהמחלה גורמת לחולה. בהרבה מקרים תעזור שיחה עם קרובים או ידידים. במקרים אחרים, הבעיה היא עמוקה יותר ומצריכה התערבות מקצועית. יש לחשוד שהחולה סובל מדיכאון קשה אם מצב הרוח הירוד מתמיד ואינו משתפר כתוצאה משיחות על הבעיות, אם אינו בגלל התנאים הסביבתיים, כאשר מושמעים רעיונות דיכאוניים בלתי רציונליים ובמיוחד כאשר קיימות הפרעות ברורות בשינה ובאכילה. תמיד בעת דיכאון חשוב לעודד את החולה שמצבו ישתפר, אפילו אם באותו רגע הוא אינו מקבל זאת. אחד המאפיינים הקשים של דיכאון הוא הרגשת חוסר התקווה. עידוד מהסובבים אותו לעתים קרובות עוזר מאוד.
הפסקת נטילת תרופות
זוהי עוד בעיה נפוצה. אם החולה חי בקהילה, לעתים בתנאים קשים, ומקבל מנת תרופות, אין ביקורת אם הוא נוטל אותן או לא. אם הוא שוכח ליטול אותן, ההשפעה התֶרַפּוֹיטית [המרַפֵּאת] אינה נעלמת מיד בעוד שתופעות-הלוואי עשויות להיעלם מהר יותר. זה מטעה את החולה לחשוב שהוא לא זקוק יותר לתרופה. מיד כאשר הקרובים מבחינים במה שקורה, עליהם להתייעץ עם רופא משפחה, האחות או הפסיכיאטר.
הרבה התקפים חוזרים קורים בסכיזופרניה בגלל הפסקה בטיפול התרופתי. ניתן להבין שאנשים אינם אוהבים לקחת תרופות לאורך תקופה ממושכת, בעיקר כאשר קיימות תופעות-לוואי בלתי נעימות והם גם חושבים שבכל מקרה הם אינם זקוקים לתרופות. רופאים יכולים למזער את הסיכון בהפסקת טיפול תרופתי בשתי דרכים: על ידי הורדת המינון למינימום האפשרי שעדיין משיג השפעה תרפויטית, עם מינימום תופעות-לוואי; או על ידי שימוש בזריקות של חומר אנטי-פסיכוטי המשתחרר לדם במהלך מספר שבועות. קל יותר להגיע למרפאה פעם בחודש ולקבל זריקה מאשר ליטול כדורים בכל יום. אבל קיים חשש שאנשים לא יתמידו גם בביקורים החודשיים. המשפחה צריכה לעקוב בערנות אחר נטילת התרופות.
מניעת התקף חוזר
חשוב שאנשים אשר אובחנו כחולי סכיזופרניה יבנו קשר טוב עם אנשי מקצוע: רופא, אחות, או עובד סוציאלי. הקרובים צריכים לעודד זאת, לעבוד עם אנשי המקצוע ולהיות תמיד חיוביים ככל האפשר ביחס לתוכניות הטיפול. המשפחה, בשיתוף עם אנשי המקצוע, צריכה להבטיח במידת האפשר שהחולה לא יפסיק את הטיפול התרופתי.
קיימת עדות שהתקפים חוזרים הם תדירים יותר כאשר בני המשפחה (או מטפלים אחרים) מפגינים רמה גבוהה של ביקורתיות, עוינוּת והתנהגות חודרנית, ונדירים יותר כאשר הם יותר סובלנים ומקבלים את המצב. כמובן שפירוש הדבר אינו אדישות אלא סבלנות והבנה.
קבוצות תמיכה, שבהן משתתפים בני המשפחה והחולה, עשויות לתת סיוע רב בהבנת הנושא, מפני שאחרים התנסו במחלה ומכירים את הקשיים שבה.
דאג להרחבת האופקים של החולה על ידי שמירה על קשרים עם קרובי משפחה וידידים, במיוחד כאשר יש להם ילדים. ילדים צעירים בדרך כלל מסתגלים בקלות לכל סוגי התנהגות חריגה ואינם מסתכלים בהכרח על הורה או קרוב משפחה החולה בסכיזופרניה כמפריע או מדאיג. המיתולוגיה שצמחה, מתוך בוּרוּת, מסביב לסכיזופרניה - היא שעושה אותה למפחידה!
מה יכולה המשפחה לעשות כדי למנוע התקף חוזר?
לשכנע את החולה לנהל אורח חיים נורמלי ככל הניתן.
להשתמש באופן מלא בכל האמצעים הניתנים בתחום
להימנע מהערות ביקורתיות, מעוינוּת או ממעורבות-יתר רגשית עם החולה.
להיעזר בקבוצות תמיכה שבהן משתתפים המשפחה והחולה.
" לשמור על קשר עם קרובי משפחה וחברים.
|
©
כל הזכויות לפרסום בעברית שמורות לעמותת שק"ל.
--
מאמר זה תורם, נערך והוכן לדפוס על ידי תכנית 'בנפשנו' של עמותת שק"ל. תכנית למידע, ייעוץ, סיוע ותיווך בתחומי בריאות הנפש.
http://benafshenu.shekel.org.il
|
חזרה למעלה
|
|
| |
|
